פסק-דין בתיק ת"א 7218-08

1.         התובע יליד שנת 1938, נפגע לטענתו ביום 30.9.03 בתאונת עבודה עת עבד בשירותה של הנתבעת.

2.         לגרסתו, בתקופה הרלוונטית לתביעה הוא עבד כאחראי ניקיון בחניון של מרכז מסחרי הנקרא "קניונוע" והנמצא בבעלותה של הנתבעת.

ביום 30.9.03, בסביבות השעה 11:00, עת ניגש עם עגלת הניקיון שלו אל עבר מכולה גדולה על מנת לפנות לתוכה את הפסולת שבעגלה, הבחין ברגליים של שולחן מתכתי גדול אשר נתקע בפתח המכולה והפריע להשלכת הפסולת לתוכה. מתוך מטרה לשחרר את המכולה מהחסימה הנ"ל ולהבטיח השלכה חופשית של הפסולת לתוכה, הוא התקרב לשולחן, תפס אחת מרגליו, משך אותו וניסה לדחוף אותו פנימה אל תוך המכולה, אך ללא הצלחה, ומיד הרגיש בכאב עז בכתף ימין  (הנסיבות הנ"ל יכונו להלן "האירוע") .

3.         לאחר האירוע, נזקק התובע לטענתו לטיפולים רפואיים שבמסגרתם התברר כי הינו סובל מקרע בגיד הסופרה-ספינטוס (SSP) בכתף ימין, וביום 1.4.04 הוא עבר ניתוח לתפירת הגיד ודקופרסיה. לאחר מכן הוא היה בתקופת אי כושר, וביום 20.9.04 הוא פוטר מעבודתו על פי הנטען.

4.         התובע הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי על מנת להכיר באירוע כתאונת עבודה, ובהחלטת ביה"ד מיום 8.3.05 נכתב כי "נקבע בהסכמת הנתבע (קרי המל"ל, כ.ג') כי התאונה ארעה לתובע תוך כדי עבודתו, כפי שתיאר בעדותו". יובהר כי ההחלטה מיום 8.3.05 הנ"ל לא הוגשה כראיה לתיק בית המשפט, ומה שנכתב לעיל צוטט מפסק הדין שניתן ביום 19.9.05 במסגרת ההליך הנ"ל, ואשר עותק ממנו צורף לתחשיבי הנזק מטעם התובע. בפסק הדין הנ"ל הועמדה נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 10%, בהתבסס על קביעתו של ד"ר אליהו סלטי אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין.

5.         הנתבעת בתביעה דנן, הכחישה את עצם קרות האירוע כאשר בפיה גרסה אחרת למה שהתרחש ביום 30.9.03.

            לגרסת מנכ"לה מר ניסים קישיק (להלן "מר קישיק"), ביום המדובר, הוא ביקש את עזרתו של התובע בסחיבת ארון פח (ארגז שולחני) לא כבד,  בגודל של 1.40 מ' על 60 ס"מ, שהיה מונח ליד משרדו, למחסן סמוך. שניהם גררו את השולחן למחסן כאשר התובע לא העלה שום תלונה לאחר ביצוע הפעולה הנ"ל. לאחר מכן, התובע המשיך לעבוד כרגיל אצל הנתבעת, ולקראת סוף חודש 10/03, קרי בחלוף כחודש ימים, הוא פנה למר קישיק והודיע לו כי נפגע ביד בעקבות סחיבת השולחן הנ"ל. בחודש 12/03 הוא פנה שוב למר קישיק וביקש ממנו תעודה ראשונית לנפגע בעבודה לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, ועל סמך דבריו של התובע, נתן לו מר קישיק את הטופס המבוקש. התובע המשיך לעבוד ברצף וללא הפסקה עד חודש 4/04, הוא החודש שבו הוא עבר ניתוח לתפירת הגיד בכתף, ואז הופסקה עבודתו אצל הנתבעת בהתבסס על אישור של רופא תעסוקתי שהגביל אותו בביצוע העבודה. 

            בהסתמך על גרסתה הנ"ל, הכחישה הנתבעת כאמור את עצם קרות האירוע הנטען על ידי התובע, את נסיבותיו ואת הנזקים הנטענים ו/או קיום קשר סיבתי בינם לבין האירוע הנטען. לחילופין טענה להעדר אחריות נזיקית מטעמה לאירוע הנטען.

6.         הנכות הרפואית

התובע הגיש חוות דעת של ד"ר מרדכי קליגמן שבה נקבע כי האירוע הותיר אצלו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בכתף. יוזכר כי גם ד"ר סלטי אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין האזורי לעבודה קבע כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על שיעור של 10%, וכי נכות זו הינה תולדה של האירוע הנטען.

הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של ד"ר וייס יצחק אשר אישר את קביעתו הנ"ל של ד"ר קליגמן בדבר שיעור הנכות, אך שלל קיומו של קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין האירוע הנטען.

7.         העדויות

            מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

מטעם הנתבעת העיד מר קישיק.

8.         דיון

אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל הוכחת תביעתו, מהנימוקים שיפורטו להלן.

עדותו של התובע לגבי נסיבות התרחשות האירוע הנטען היתה עדות יחידה שלא זכתה לשום סיוע, וככזו, לא יכולתי לסמוך עליה לבדה לביסוס ממצא עובדתי, שכן התגלו בה סתירות שעוררו סימני שאלה באשר למהימנותו של התובע. כך למשל, טענת התובע שלפיה הוחתם על הסכם העבודה עם הנתבעת מבלי להבין את תוכנו (נספח ד' לתצהירו), התבררה כחסרת יסוד, לאחר שהוכח כי בהסכם העבודה, הוסף לבקשת התובע, סעיף המקנה לו זכויות על מוצרים או פטנטים שיפותחו על ידו (ראה סעיף 1.4 להסכם). עובדה זו יחד עם עדותו של מר קישיק לגבי אופן התנהלותו הזהירה של התובע בעבודה, חיזקה בי את הרושם באמיתות גרסתה של הנתבעת שלפיה התובע הינו איש שקול ומחושב, ומשכך לא ייתכן כי לא היה מדווח לה על הפגיעה באופן מיידי במידה ונגרם לו נזק עקב האירוע של סחיבת השולחן ביום 30.9.03.

9.         נוסף על כך, התהיות שבגרסתו של התובע מתחזקות לאור טענתו כי מיד לאחר משיכת ודחיפת השולחן אל תוך המכולה הוא הרגיש כאב חזק בכתף עד כדי שיתוק (ראה סעיף 10 בתצהירו ת/1), אלא שמהאישורים הרפואיים שהוגשו על ידו התברר כי פנייתו הראשונה לקבלת טיפול רפואי היתה ביום 26.10.03, קרי בחלוף כחודש ימים מיום האירוע הנטען, ולפער הזמן הזה לא ניתנה על ידו תשובה מניחה את הדעת. בנוסף, באישורים הרפואיים מיום 26.10.03, 25.11.03 ו- 3.12.03 (נ/1-נ/3) צוין כי סיבת הפנייה היא "מחלה", וכשנשאל התובע מדוע אין באישורים הנ"ל זכר לגרסתו באשר לנסיבות הפגיעה, לא ניתנו על ידו תשובות משכנעות, והוא אף נתפס לכלל סתירות ( ראה עדותו בעמ' 12 ש' 32-9, עמ' 13 ש' 11-1). בנוסף הוכח כאמור כי התובע פנה לקבלת תעודה ראשונית לנפגע בעבודה רק בחודש 12/03, קרי בחלוף כשלושה חודשים לאחר האירוע הנטען, ללא הסבר מניח הדעת לעיכוב הנ"ל. כאן המקום לציין כי במסמכי המל"ל אין שום זכר לגרסה של דחיפת השולחן אל תוך המכולה, והרישום המופיע במסמכים הנ"ל מפיו של התובע, תומך יותר בגרסת הנתבעת לגבי מה שהתרחש ביום המדובר, מאשר בגרסת התובע.

10.        זאת ועוד, גרסתו של התובע לעניין הפגיעה הקשה בכתף ביום 30.9.03 אינה מתיישבת עם העובדה אשר לא נסתרה, ולפיה התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת ללא הפסקה עד לחודש 4/04, קרי למעלה מחצי שנה לאחר האירוע הנטען, וטענתו כי לאחר האירוע הנטען הוא עסק בעבודות פיזיות קלות יותר, לא נתמכה בשום ראיה ו/או עדות מסייעת.